הילדים של כולנו

מאת: ענת נחמיה לביא - מנכ"לית הפורום הציבורי - כפרי הנוער והפנימיות בישראל. מתוך: מאמר דעה במעריב, 29.1.17.

לאחרונה היינו עדים לחמישה מקרי רצח מזעזעים של ילדים בידי אמותיהם: אם מירושלים חשודה שחנקה את ארבע בנותיה בנות שנתיים עד 12 ולאחר מכן התאבדה בתלייה; ואם מעכו חשודה בכך שרצחה את בנה בן החמש וקפצה אל מותה.

כל ילד הוא עולם ומלואו, וכל מקרה מזעזע כשלעצמו, אך יש קו מחבר: בכל המקרים ילדים תמימים לא קיבלו את מערכות ההגנה המגיעות להם. במקום לתקוף את אותן האמהות, עלינו להבין כי ישנם מצבים שבהם האם או האב נקלעים למצוקה נפשית כה גדולה, שעלולה להוביל אותם למעשים בלתי נתפסים. חובתנו כחברה היא להגן על הילדים הללו.

אלטרנטיבה טובה היא להיעזר במערכת החוץ־ביתית, כדי להוציא אותם מהסביבה המסכנת ולאפשר להם סיכוי לחיים עתידיים טובים יותר. כיום שוהים כ-10,000 ילדים, מגיל 0 ועד 18, במסגרות חוץ־ביתיות בפנימיות ובמסגרות אומנה. מדובר בילדים שהוכח לגביהם מעל כל ספק כי סביבתם המשפחתית לא מאפשרת להם חיים מוגנים ותקינים, ולכן, בהמלצת גורמי המקצוע הם מופנים למסגרות שיהיו עבורם בית חם, אוהב ובטוח.

במערך הפנימיות פועלים אנשי מקצוע, מנהלים, אנשי חינוך, מדריכים ואנשי טיפול, וכן, אותן עובדות סוציאליות מסורות שמושמצות לא אחת במדיות השונות, הן האמונות על בטיחות הילדים, על הטיפול הממושך בטראומות קשות שחוו, על החזרת האמונה בדמות המבוגר ובעיקר על הסיכוי שהילד יתאושש וימשיך במסלול חיים להשתלבות עתידית מוצלחת בחברה הישראלית.

הזכות הבסיסית של הילד לחיים, הגנה וחינוך קודמת לכל, ועל המדינה להמשיך להחזיק ולטפח פתרונות שיעמדו לרשות ילדים במצבי סיכון. מסגרות שיגנו על הילד, כשאחרים לא עושים זאת. לצערי, הפנימיות בישראל סובלות כיום מדימוי ירוד וחוסר תקצוב מתאים. כך למשל, מפעם לפעם נשמעות דעות שונות נגד הפנימיות תוך הגדרת עובדות הרווחה כ''חוטפות ילדים''.

לרוב, דעות אלו נאמרות בלי ללמוד לעומק את המציאות שממנה הילדים באים וללא ההבנה כי הוצאת ילד ממשפחתו היא המוצא האחרון. לצד מאמצים רבים לעשות הכל כדי להשאיר את הילד בסביבה משפחתית תומכת, עלינו כמדינה וכחברה לחזק את האלטרנטיבה החוץ־ביתית ולהשקיע בה כדי שתדאג לחזק את הילדים ולהשיב את אמונם בנו כמבוגרים וכחברה.

זוהי חובתה של מדינת ישראל להשקיע משאבים גדולים במסגרות חוץ־ביתיות. כך הילדים האלו, שנאלצו לעבור חוויה לא פשוטה, יוכלו לקבל באמצעות המסגרת של מערך הפנימיות וכפרי הנוער את הטיפול הטוב ביותר לעתידם. הילדים האלו אינם רק הילדים הביולוגיים של הוריהם, הם הילדים של כולנו.

לשמירה/ הדפסה של המאמר