גיל 18? סוף הדרך
צעירים וצעירות בסיכון שנתמכו במהלך השנים על ידי המדינה והמסגרות הפנימייתיות, מוצאים את עצמם בגיל 18 מתמודדים לבדם עם עתידם.
חברת הכנסת, קארין אלהרר (יש עתיד), עוסקת בימים אלו, בקידום חוק האומנה לקראת קריאה שנייה ושלישית, אבל החליטה לא למשוך את ידה גם מהגיל הזה, של בוגרי האומנה. "בכנסת הקודמת עלה חוק דומה, אך הוא לא הגיע לוועדת שרים לענייני חקיקה. ראיתי את הצעת החוק ונדלקתי". הצעת החוק כפי שהיא היום יקרה מאוד, ועלותה נאמדת במיליארדי שקלים. כרגע החוק נמצא בתהליך של הערכה תקציבית. "יש היום כל מיני תוכניות שניתנות דרך הרווחה על בסיס יכולת ובתוך מסלולים מסוימים. החישוב צריך להיות הפער בין מה שהמדינה מוציאה היום לבין מה שתוציא אחרי החלת החוק. לא נכון לחשב את ההוצאה הזאת מאפס"
ענת נחמיה לביא, מנכ"לית הפורום הציבורי: "אנחנו הלובי של הילדים האלה, ואנחנו דואגים שהמדינה תשים אותם על סדר היום שלה", אומרת מנכ"לית הפורום, ענת נחמיה-לביא. הגופים הפילנתרופיים מנסים לקדם את הצעירים חסרי העורף המשפחתי ומציעים תוכניות שונות, אבל המסר שלהם הוא שהמדינה צריכה לקחת אחריות והם יסייעו על ידה, ולא להפך. "בחו"ל יש הבנה, לא תמיד ערכית, שאצל ילדים ונוער בסיכון צריך למתוח את גיל הילדות. יש מקומות שעושים את זה עד גיל 21 ואחרות שעד גיל 24. אצלנו, לא רק שמפסיקים לעטוף אותם, אלא מכריחים אותם להתגייס".
